אני אף פעם לא יודעת לומר כמה זמן אני כבר מתרגלת יוגה, שנתיים שלוש, אולי מאז ומעולם… כלב מביט למעלה, גמל, צב ואפילו בייבי קוברה. לא, לא פינת ליטוף, אלא סטודיו ניע. סטודיו מטופח ונינוח, שאותו הקימה סיגל גור לביא המדהימה, רקדנית כוריאוגרפית ומורה ליוגה כמובן. את הסטודיו מיקמה סיגל מתחת לביתה, אליו זולגת חמימות הבית: לעיתים קריאות צהלת הילדים, לעיתים ריח בישוליו של בועז, אבל בעיני, זה כל העניין. החמימות האימהית המלטפת של סיגל מתגנבת לשיעורי היוגה בסטודיו ועבורי זאת תמצית הדברים. תרגול יוגה השזור כחלק אינטגראלי בתוך מארג החיים, בסביבה בה אנו חיים. ההנחיה של סיגל במהלך השיעורים מעודדת, מאתגרת ומלאת תשומת לב אישית לכל מתרגל, רצופה בהסברים ומאפשרת התקדמות לפי הקצב האישי של כל אחד ואחד. הסטודיו עבורי מרגיש כמו בית, אולי זו בכל זאת פינת ליטוף … לאנשים. ממליצה בחום , ליאת חפץ. זה לא קורה לי הרבה: להגיע למקום ולדעת שזה בוּל בשבילי, תפור למידותי, עושה לי רק טוב. זה מעולם לא קרה לי בתחום הפעילות הגופנית, וניסיתי כמעט הכל. לאן שלא הגעתי הרגשתי לא נוח, תמיד מסורבלת, תמיד מגושמת, חסרת קואורדינציה, עד שהגעתי לסטודיו של סיגל. הייתי חדשה בשכונה, ושאלתי חברה על שיעורי יוגה. היא סיפרה לי על סטודיו ניע, וכשהתקשרתי לסיגל ושמעתי שנפתחת קבוצת מתחלים החלטתי לנסות. בחשש כמובן. אני מכירה את עצמי. אבל כבר בשיעור הראשון, שיעור היכרות שהגעתי אליו בהיסוס ובאיחור, הבנתי שהפעם זה יהיה אחרת. זה לא שהרגשתי קלילה או גמישה או פחות מודעת לעצמי, אבל הרגשתי נוח יחסית. משהו באווירה עשה אותי קצת פחות הישגית, קצת פחות תחרותית, מרוכזת בניסיון לדייק את התנוחה ולא בביקורת עצמית. מייד היה לי נעים בסטודיו המואר והרחב, תחת ההדרכה העדינה והמתחשבת של סיגל. מייד ידעתי שהתרגול איתה נכון לי. ואז נכנסתי להריון והרגשתי כל כך גרוע – כבדה ומגהקת וקצרת נשימה – שאפילו לא יכולתי לדמיין את עצמי ככלב מביט למטה, וכשכבר הרגשתי יותר טוב סיגל נסעה להודו. לתרגל עם מישהו אחר לא רציתי. כשהיא חזרה ביקשתי שיעורים פרטיים לפני הלידה. ומה שזה עשה לי… בזמן התרגול הגוף שלי נענה לתנוחות, ולמרות הכובד התפתל בגמישות, ואחרי השיעורים שוב יכולתי לנשום וללכת קצת יותר בקלות ובהרגשה הרבה יותר טובה. הרגשתי שהגוף שלי חוזר אלי. שלושה ימים לפני הלידה קיבלתי את השיעור האחרון, ובזמן הלידה, תוך כדי צירים, נשמתי – לפחות כך הרגשתי –נשימות טובות של יוגה. חזרתי לסטודיו ברגע שיכולתי, ובטח לא אזוז מהשכונה הזו לעולם. לפחות כל עוד סטודיו ניע כאן. תמי שם טוב. …יום אחד נחה בתיבת הדואר שלי גלויה ,גלויה המזמינה אותי לשיעור יוגה. פניה שמאלה ורחוב מהסמטה בא אני גר. מעולה. על הגלויה תמונה משובבת של רקדנית בתנועה – לא בתנוחת הכלב המביט למעלה או למטה- בתנועת מחול מעודנת. האמת, סיקרן אותי. אבל אמרתי לעצמי: יוגה, יוגה, מי בכלל חשב על זה? מה אני שנטי בנטי רוחני שכזה? לא ממש לא ! אבל הסתקרנתי ובאתי לשיעור ניסיון .השיעור הראשון בחיי היה סיזיפי, בטח לגרוטאה שכמוני, אך מאוד מפתיע, בסופו נרדמתי בדקות המנוחה המסורתיות ולא הצלחתי להתעורר מאז ועד היום! לא, לא איבדתי את הכרתי… פשוט, מאז לא הפסקתי לבוא. כבר שנתיים וחצי. בכל פעם לאחר תרגול מותח גוף ומפתל נשמה, אני מחכה בקוצר רוח וגוף ל-"שאוואסנה " ונוחר למוות! … סיגל מורתנו האהובה, ביד קשה אך רכה ואוהבת, מוליכה אותנו להיכרות בלתי מתפשרת עם כל רצועה שריר וגיד, עד שהם מכנים אותנו בשמות גנאי וזועקים שנפסיק , ובמקביל מקבלים שעור מדויק ברזי השפה, שפת היוגה. כך זה אצל סיגל בסטודיו ניע המקסים, עם ריצפת הפרקט מעץ אמיתי, לא למינציה, אמיתי! המראה הענקית שאינה מסתירה כלום אפילו כשעומדים על הראש. האווירה המקסימה ההומור הנפלא, הרגישות והאותנטיות, קנית אותי לעד (אבל עם מזגן בבקשה אל תקשיבי לאחרים:) ספי חפץ. בתור מתרגלת ותיקה בסטודיו, שניסתה לא מעט שיעורים אני רוצה לשתף אתכם בחוויה המיוחדת של שיעור יוגה שחרית המתקיים בשעה 06:30, מתוך תקווה שגם אתם תנסו ו"תפגעו". נכון …קשה לקום מוקדם וצריך להכין סנדוויצ'ים לילדים, להעיר את הבעל, להוציא את הכלב, להתרחץ, להגיע לעבודה ו…ובכל זאת, מי שיגיע לשיעור יגלה עד כמה שווה התוצאה את המאמץ הקטן של הקימה המוקדמת. מבטיחה שתקבלו מהשיעור אנרגיה, כוח וערנות, שתתלווה לכל היום ותפתחו את הבוקר בשלווה ובנינוחות. ויש בונוס מיוחד: מי שמגיע לשיעור שחרית יתכבד בתה צמחים חם וטעים. להתראות ביום שני וחמישי ב- 06:30 קארן קסטנבאום. : פינת ליטוף
: תפור למידותי
: עם מזגן בבקשה…
: יוגה שחרית